בן חיה ומנחם-מנדל, נולד בשנת 1906 בדיקשיץ, פולין. בעל השכלה יסודית. מומחה בעבודות אספלט. מנעוריו שאף לעלות לארץ ודחה אפשרות הגירה לארצות-הברית. בימי מהומות תרפ"ט הגיע לירושלים מחוז חפצו. עבד במקצועו ושירת בנוטרות, בשמירה ובשאר תפקידי-ביטחון מאז בואו ארצה. במלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא, אף כי היה למעלה מגיל ההתנדבות. גם במלחמת- העצמאות התנדב לשירות קרבי, ולהפצרות אישתו שיחוס על עצמו השיב, כי הוא אמנם קשיש אך מדינתנו צעירה, בת גילו של בנו (נולד ביום 29.11.1947), ורצונו להילחם למען החופש והאושר של שניהם יחד. השתתף בפעולות נועזות (כגון הטלת בקבוקי מולוטוב על טנקים שניסו לפרוץ לאזור היהודי בירושלים). עזר לשכנים ולקרובים בתלאות ימי המצור והשתדל להעביר את משפחתו הקטנה לתל-אביב, כדי שיוכל להתמסר כולו לשירותי-קרב.

בקרב על "בתי-מנדלבוים" נפצע קשה, אך לחובשים אמר שיטפלו באחרים כי הוא פצוע קל. ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948) כשדברי דאגה לאישתו ולילדו על שפתיו מת מאבדן דם. היה קבור בשייח'-באדר א'. ביום 10.9.1950 הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.